היסטוריה של שידורי הרדיו בישראל

בשנת 1932 היו בארץ-ישראל/פלסטינה 675 מקלטי רדיו מורשים.

הארץ היתה באותה תקופה תחת שילטון המנדט הבריטי (שכלל, בין השאר, גם את מצרים,עבר הירדן ועוד ).

בארץ לא היו אז כלל תחנות רדיו מקומיות ומי שהחזיק את "מכשיר הפלאים" הזה נאלץ להאזין, עם קשיי קליטה רבים, לשידורים בגלים קצרים מאירופה (בעיקר רדיו פריס ו BBC מלונדון) או רדיו בגלים בינוניים ששודר מקהיר.

בשנת 1932 התקיימה בתל-אביב, סמוך לתחנה המרכזית הישנה (שעדיין לא קמה...) התערוכה הבינלאומית הראשונה של תל-אביב.

זו הייתה התערוכה הגדולה ביותר שהתקיימה עד אז בארץ ישראל- פלסטינה והיא נמשכה שלושה ימים.

בתערוכה השתתפו 23 מדינות. זו הייתה גם הפגנה ויזואלית רבת רושם להישגי ההתיישבות העברית באותם זמנים. במיסגרת התערוכה הוכרז על הקמת מרכז התערוכות והירידים החדש, שאכן הוקם שנתיים מאוחר יותר על שפך הירקון.

בהיתר של ממשלת המנדט, במסגרת התערוכה הוקמה על ידי מר מנדל אברמוביץ' תחנת רדיו ראשונה שנקראה "רדיו תל-אביב".שידורי התחנה נחנכו ב 7 באפריל 1932 בדברים שנשא אברמוביץ' עצמו ואחריו דיבר בשידור ראש העיריה דאז, מאיר דיזנגוף. התחנה לא האריכה ימים ,לא שידרה אף פעם באופן רצוף וניסגרה בחודש אפריל שנת 1935 .

בשנת 1934 נפתח "יריד המזרח" הראשון באתר החדש על שפך הירקון. על פי ספרו של שלמה שבא "הו עיר, הו אם" לתולדות תל-אביב (ההוצאת החברה האמריקאית-ישראלית למו"לות בע"מ) שראה אור לראשונה בשנת 1977 "נערך שידור שידור הרדיו בארץ ישראל דווקא במהלך יריד המזרח של 1934 והזמרת ריקה קפלן-לבינסון שרה על גבי האתר את "עגבניה" של קרני ואנגל"

שירות שידור זמני זה היווה כניראה את הזרז, שהביא את ממשלת המנדט הבריטי לקדם את רעיון השידור הציבורי בארץ ישראל. ואכן, ב 30 במרץ 1936 , בטקס רב רושם, נחנך על ידי הממשלה הבריטית המקומית בארץ ישראל/פלסטינה שירות השידור של פלסטינה וייקרא שמו PBS - The Palestine Broadcasting Service.

השידורים הופצו באמצעות משדר שהוקתן סמוך לרמאללה ששידר בתדר 668 קילוהרץ בעוצמה של 20 קילוואט. השידורים התקיימו מדי יום באנגלית, בעברית ובערבית. החלק היהודי של התחנה התעקש לקרוא לתחנה בשם עיברי נאות יותר, ולאחר ויכוחים שנסבו על שם התחנה, נבחר השם "קול ירושלים" (הצעה אחרת היתה "קול ארץ-ישראל" ).

בשנת 1938 החל לצאת גם מגזין מיוחד שהוקדש לשידורי הרדיו בארץ ישראל Radio News. בחודש יולי 1939 נחנך בית השידור החדש של PBS ברחוב הלני המלכה (שנקרא אז רחוב המלכה מליסנד ). באותו מקום ננמצאו עד שנת 2017 (מועד פירוק רשות השידור) אולפני הרדיו של קול-ישראל.

באותה תקופה החלו לצוץ תחנות רדיו פירטיות של המחתרות היהודיות השונות. ב 2 באוגוסט 1939 חיבל האצ"ל באולפני PBS ושניים מהעובדים נהרגו. השידורים הופסקו אך חודשו תוך זמן קצר מהאולפן המקורי ברמאללה.

ב 13 במרץ 1940 חנך אירגון ההגנה את הרדיו המתחרתי "קול ישראל"ששידר באורך גל של 42 מטרים. זמן קצר לאחר מכן שונה שם התחנה לשם זמני (נקבע, שהשם המקורי יישמר לרדיו הרישמי של המדינה- לכשתוקם) . בסופו של דבר השידורים ניפסקו, כאשר המצב הביטחוני של ארץ ישראל החמיר והתעוררו חששות כבדים לגבי פלישה של מדינות הציר (גרמניה, איטליה) לארץ-ישראל.

בשנת 1942 נחנך שידורת רדיו נוסף בשם PBS2 ,ששידר בתדר 574 קילוהרץ באמצעות משדר בעוצמה של 20 קילוואט. התדר של הערוץ הראשון PBS1 הוסט מעט ועבר ל 667 קילוהרץ, מה שאיפשר לקלוט את שידוריו גם באירופה.

בשנת 1943 חנך הצבא הבריטי תחנת רדיו משלו במיסגרת רשת תחנות הרדיו שלו שניקראה FBS - Forces Broadcasting Service (שירות זה קיים גם כיום בשם British Forces Broadcasting Service ומופץ ברחבי העולם באזורים בהם מוצבים כוחות צבא בריטיים). התחנה נקראה JCPA ושידרה באורך גל 316 מטרים. אולפני השידור של תחנה זו מוקמו בהר ציון, בהוספיס סנט פייר והמשדר מוקם בבית-ג'אלה. מאוחר יותר עברה התחנה לשדר בתדר 1391 קילוהרץ והוקם ערוץ נוסף בשם JCKW , ששידר (בגלים קצרים) תוכניות לכוחות הבריטיים בהודו. משדרים נוספים של FBS הופעלו מאוחר יותר גם בחיפה, בסרפנד (צריפין) ליד רמלה , בעזה וקסטינה. באותה תקופה פעלה בירושלים גם תחנת רדיו בשפה הערבית בשם שרק אל-עדנה אשר ניסגרה עם תום המנדט הבריטי בארץ ישראל. אז הועתקה התחנה הערבית לקפריסין, משם המשיכה לשדר עד למשבר סואץ (" מילחמת סיני" ) בשנת 1956. לאחר מכן היא נסגרה סופית והציוד שלה הועמד לשימוש תחנות המימסר של הרדיו הבריטי בקפריסין.

חדר הפיקוח בבניין שרות השידור בירושלים, 1943

שירות השידור הנדטורי גם הוציא לאור שבועון בנושא שידורי רדיו בדומה ל RADIO TIMES שיצא לאור בבריטניה.

שירות השידור המנדטורי PBS גם הוציא לאור מגזין בענייני רדיו בשם "הַגַּלְגַּל".בדומה למגזין שיצא לאור בבריטניה במשך שנים רבות ( RADIO TIMES), שהציג את עצמו כ"דו שבועון לבעיות העולם ולקול ירושלים"

השבועון נערך על ידי דב קמחי ויצא לאור מטעם "מיניסטריון המודיעין הבריטי, על ידי לשכת המודיעין הממשלתית בירושלים" . הגלגל החל להופיע ב-13 ביולי 1943 והופעתו נמשכה עד סמוך להקמת המדינה. הוא הופיע אחת לשבועיים עד ל-30 בנובמבר 1944 ומאז התחיל להופיע כשבועון. "הגלגל" פרסם את לוחות השידורים של התחנה, סקירות על הנעשה בה, תקצירים של הרצאות שניתנו במסגרת שידורי התחנה, ענייני מדע ותרבות, ותמונות שהתקבלו מרחבי העולם, כמו גם מבחר פרשנויות, כתבות מגזיניות וידיעות, שתורגמו לעברית מעיתונים בריטיים כ"דיילי אקספרס" או "האקונומיסט". (קטע זה לקוח מתוך ויקיפדיה)

רדיו ההגנה מקור / לשכת העתונות הממשלתית

ב 18 בינואר 1946 תפשה הבולשת הבריטית את תחנת הרדיו הפירטית של אירגון הלח"י ועצרה את מפעילי התחנה שנמצאו באותו זמן בדירה (ביניהם את גאולה כהן). בשנת 1947 ה PBS התחיל להתכונן לסגירת השירות, לקראת תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

רדיו לח"י - קול לוחמי חרות. מקור - מכון ז'בוטינסקי בישראל

ב 12 במאי הודיע "קול ההגנה" שהוא ישנה את שמו "בקרוב מאוד" ל "קול ישראל". למחרת, שודרה ב "קול ההגנה"הודעה, שהוא עומד לשדר את ישיבת "מועצת העם" (שהפכה לכנסת), וקראה לתחנות הרדיו האחרות של ההגנה (שפעלו בניפרד בירושלים, חיפה ,בגליל ובנגב ) להפיץ במקביל את השידור למאזיניהן. זו היתה למעשה הזמנה להאזין לטקס הרישמי על הכרזת מדינת ישראל שהתקיים למחרת במוזיאון תל-אביב שבשדרות רוטשילד. כידוע, מדובר במעמד היסטורי, בו הוכרז על הקמת מדינת ישראל .

התפתחות השידור במדינת ישראלי 2004 - 1948

ב 14 במאי , עם ההכרזה על הקמת המדינה, החלה לפעול תחנת הרדיו "קול ישראל". התחנה השתמשה בציוד השידור ששימש עד אז את ה PBS ואת "קול ההגנה". "קול ישראל" היה בהתחלה מחלקה במיסגרת מישרד הפנים, אחר כך הוכפף למשרד הדואר ולבסוף הוכפף למשרד ראש הממשלה.

המשדר של רדיו PBS שהיה ברמאללה נפל בידי הליגיון הערבי של עבר הירדן והשידורים משם נמשכו בתדר 667 קה"ץ עד למילחמת ששת הימים. רבים עדיין זוכרים את השעות בהן שודרה ברדיו רמאללה מוסיקה מערבית, בימים בהם קול ישראל (וגם גלי צה"ל) שימשו בעיקר כשופרות הרישמי של ממשלת ישראל ועדיין לא העלו על הדעת ששירות הרדיו יכול להיות בעל אופי ציבורי ולא ממשלתי .

ב 11 במרץ 1950 החלו שידורי רדיו חדשים תחת השם קול ציון לגולה, שנועדו לקהלים יהודים בפזורה בחו"ל והם הופעלו על ידי קול ישראל בשיתוף עם הסוכנות היהודית והאירגון הציוני העולמי WZO. למאזינים רבים זכור אות השידור של התחנה, שהיה קטע מוסיקלי קצר של ההימנון הלאומי (" עוד לא אבדה תקותנו" ). בסופו של דבר מוזג קול ציון לגולה בתוך קול ישראל בשנת 1958 והשם נעלם.

ב 24 בספטמבר 1950 נחנכה גם גלי צה"ל , תחנת הרדיו של צבא ההגנה לישראל . בשנת 1951 אוחדו שירותי השידור השונים תחת השם "שירות השידור הישראלי" (השם בוטל יותר מאוחר).

בשנת 1953 הותקן משדר רב עוצמה של 50 קילוואט, עבור שידורי "קול ציון לגולה". המשדר יוצר על ידי חברת RCA האמריקאית ונכנס לפעולה בשנת 5591.

בשנת 1958 חנך קול ישראל את שירות הרדיו בערבית - סאות אישראיל (כיום : רשת ד') בתדר 737 קילוהרץ, באמצעות משדר רב עוצמה של 100 קילוואט. תוך זמן קצר הפכה התחנה להיות אחת מתחנות הרדיו הפופולריות ביותר בעולם הערבי.

בשנת 1962 התחילה לפעול תחנת רדיו שניה כללית של קול ישראל בשם רשת ב' שכונתה גם "הגל הקל". הערוץ נועד לשדר תוכניות בעלות אופי קליל יותר, מוסיקה ותוכניות למשפחה ולראשונה כלל גם שידור פרסומות.

ב 2 במרץ 1963 אישרה הכנסת לראשונה את הקמתה של תחנת טלוויזיה חינוכית בישראל אשר התחילה לפכול בשנת 1965 במימון ראשוני של משפחת רוטשילד ותחת השם "נאמנות הטלוויזיה הלימודית".

ב 6 ביוני 1965 אישרה הכנסת את חוק רשות השידור , אשר במיסגרתו הוקמה רשות השידור כגוף ציבורי עצמאי.

בשנת 1968 תוקן החוק והטלוויזיה הוכללה במיסגרת רשות שדור.

במהלך מילחמת ששת הימים (יוני 1967 ) נתפשו משדרי "רדיו רמאללה".אלה הוסבו מיידית לשימוש רשת ד' של קול ישראל. הציוד בתחנה כלל אז גם משדר חדש רב עוצמה ( 100 קילוואט) של חברת Telefunken, שניתרם על ידי ממשלת גרמניה המערבית והיה עדיין בשלבי התקנה.

בשנת 1969 שודרגו משדרי הגלים הקצרים של קול ישראל עם תוספת של משדר חזק של 300 קילוואט והצבת אנטנות שידור כיוונית חדשות ליעדים שונים ברחבי תבל.

ב 26 ביולי 1972 החלה לפעול תחנת הלווינים הראשונה בעמק האלה.

ב 18 במאי 1973 הגיע עידן הרדיו הפירטי לישראל : ספינת קול השלום של אייבי נתן התמקמה מול חופי תל אביב והחלה לשדר מוסיקת פופ ומסרים לשלום בתדר 1540 קילוהרץ (ומאוחר יותר גם ב FM סטריאו בתדר 100 מגהרץ).

בשנת 1974 , עם התפתחות ערוץ הטלוויזיה ומתוך רצון להדגיש את העובדה שרשות השידור היא לא רק רדיו , הוסב השם "קול ישראל" ל שידורי ישראל (אבל הוחזר בשנת 1979 . השם החדש לא תפס מעולם פופולריות בציבור).

בשנת 1979 הגישה ועדת קוברסקי את המלצותיה בנוגע למפת בשידור בישראל : זו היתה הפעם הראשונה בה הומלץ על הקמת על ערוץ טלוויזיה נוסף וכן על על הקמת מערכת טלוויזיה בכבלים בישראל. יחלפו עוד ארבע עשרה שנים עד שהערוץ השני יתחיל לשדר באופן רישמי.

בשנת 1983 החליטה מליאת רשות השידור על הקמת רשת למוסיקה קלסית. רשת א' פוצלה לשתי רשתות : רשת א ' החדשה, עם תוכניות אומר ושידורים בשפות זרות הממשיכה להשתמש במשדרים בגלים הבינוניים ואילו הרשת החדשה קול המוסיקה עלתה לאויר והשתמשה ברשת משדרי ה FM- בסטריאו.

ישראל היא מהמדינות הראשונות שפרשו רשת של משדרי FM סטריאו. בתחילה שימשו המשדרים בעיקר להעברת תכנים בין האולפנים למרכזי השידור אבל מהר מאוד החלו שידורי סטריאו של רשת א' וזאת הרבה לפני מדינות רבות באירופה....

בשנת 1985 התחילו הויכוחים בכנסת לגבי הקמת ערוץ טלוויזיה שני בישראל. הם המשיכו להתווכח עד שנת 1990 ואז גם נחקק החוק להקמת הרשות השניה לשידורי רדיו וטלוויזיה.

ב 1 באוקטובר 1993 ניסגרה תחנת "קול השלום". ציוד השידור של התחנה פורק ממנה ולאחר התלבטויות רבות ,הוטבעה הספינה מול חופי אשדוד.

בספטמבר 1995 החלו לפעול תחנות הרדיו המקומיות ברחבי ישראל ( במיסגרת הרשות השניה). במקביל,ממשיכות לפעול ברחבי המדינה עד עצם היום הזה עשרות תחנות רדיו פירטיות. חלק מתחנות אלה גורמות לבעיות קשות מאוד בתקשורת של התעבורה האווירית בתחומי המדינה. בגלל מעורבות פוליטית של מיפלגות מסויימות בתחנות הפירטיות, לא נינקטה למעשה עד היום אף פעולה רצינית לחיסולן. ( רק בחודש אוגוסט 2004 , משהוחמרה בחוק הענישה על כל המפעילים והמפרסמים בתחנות אלה החלו התחנות להסגר).

קול ישראל נסגרה ב-14 במאי 2017. במקומה הוקם תאגיד השידור הישראלי - "כאן", שקיבל תחת סמכותו את תחנות הרדיו של קול ישראל. השידור האחרון של קול ישראל היה ב-88FM, תוכניתו של בועז כהן, והוא הסתיים בשעה 1:00 בלילה.
השינוי התרחש במסגרת רפורמה מקיפה יותר בתחום השידור הציבורי בישראל, שהביאה לסגירת רשות השידור והקמת תאגיד חדש.

ניסיונות לסגור את תאגיד השידור הישראלי, "כאן", ולהחזיר את רשות השידור הופעלו, אך הם לא צלחו. השידורים של קול ישראל בערבית, שנקראה גם רשת ד', הועברו גם הם לתאגיד השידור הישראלי, תחת השם "רדיו מכאן".