תקן שידור DVB כולל התת-תקנים והשימושים בהם

תקן DVB (ראשי תיבות של Digital Video Broadcasting) הוא אוסף של תקנים בינלאומיים פתוחים לשידור טלוויזיה, וידאו ונתונים דיגיטליים. התקנים מתוחזקים על ידי "פרויקט DVB" (קונסורציום של מאות חברות מדיה, תקשורת ויצרניות ציוד) ומאושרים על ידי גופי תקינה אירופיים כמו ETSI ו-EBU.

רקע היסטורי

עד תחילת שנות התשעים של המאה שעברה, שידורי הטלוויזיה התבססו על טכנולוגיות אנלוגיות (כמו PAL, NTSC ו-SECAM). השידור האנלוגי תפס רוחב פס עצום, היה רגיש להפרעות קליטה ולא איפשר העברת תוכן באיכות גבוהה או שירותים נלווים.

בשנת 1993 הוקם ארגון DVB באירופה במטרה ליצור מפרט אחיד וגלובלי לשידורים דיגיטליים. הרעיון המרכזי היה שימוש בדחיסת נתונים (בתחילה MPEG-2, ומאוחר יותר H.264 ו-HEVC) כדי להעביר מספר ערוצי וידאו ואודיו ברשת שידור בודדת, תוך שיפור דרמטי באיכות התמונה והסאונד.

משפחות התת-תקנים והשימושים בהם

תקני DVB מחולקים לפי תווך השידור (הפיזי) שדרכו מועבר האות:

1. שידור יבשתי (Terrestrial)

DVB-T: פורסם ב-1997 ומיועד לקליטה באמצעות אנטנה ביתית או חיצונית. מבוסס על אופנון COFDM.
DVB-T2: הדור השני של התקן (אושר ב-2009). מציע נצילות תדרים הגבוהה ב-30%–50%, מה שאיפשר מעבר לשידורי HD ו-4K.
שימושים: מערכי עידן+ בישראל, רשתות Freeview באירופה ובמדינות רבות בעולם לשידור ציבורי וחינמי.

2. שידור לוויני (Satellite)

DVB-S: הושק ב-1995 ומיועד לשידור דרך צלחות לווין.
DVB-S2 / DVB-S2X: שודרג ב-2005 (ובהמשך ב-2014) עם שיטות אופנון מתקדמות (כמו 16-APSK ו-32-APSK) המאפשרות העברת נתונים בקצבים גבוהים בהרבה.
שימושים: שידורי לווין ישירים לבית (DTH) כדוגמת yes בישראל, ספקיות לווין בינלאומיות (כמו Astra ו-Eutelsat) וקישורי ממסר (Feed) לחדשות.

3. שידור בכבלים (Cable)

DVB-C / DVB-C2: הושק ב-1994 (והדור השני ב-2010) מיועד לתשתיות כבלים המבוססות על אופנוני QAM.
שימושים: רשתות טלוויזיה בכבלים (כדוגמת HOT בישראל וספקיות כבלים באירופה).

4. טלפונים ניידים ומכשירים ניידים (Mobile)

DVB-H / DVB-SH: תקנים המותאמים לקליטת שידורי טלוויזיה במכשירים ניידים תוך חיסכון בסוללה.
שימושים: נפרסו חלקית בשנות ה-2000, אך ברובם הוחלפו בהדרגה על ידי רשתות סלולריות (3G/4G/5G) וסטרימינג.

5. עידן ה-IP והאינטרנט (DVB-I)

DVB-I: המפרט המודרני של הארגון. מיועד לחיבור בין שידור מסורתי לשידור על גבי פרוטוקול אינטרנט (OTT/IPTV).
שימושים: מאפשר למכשירים חכמים להציג לוח שידורים מאוחד (EPG) הכולל ערוצים ליניאריים המשודרים דרך הרשת לצד ערוצים המשודרים באוויר.

תכונות מפתח נלוות בתקן

מעבר להעברת הווידאו והאודיו, מערכת DVB כוללת תת-מפרטים לניהול תוכן:

DVB-SI (Service Information): העברת מטא-דאטה, שמות ערוצים ולוח שידורים אלקטרוני (EPG).

DVB-SUB: הצגת כתוביות תרגום דיגיטליות.
DVB-CA / DVB-CI: מנגנון הצפנה וממשק לכרטיסי חכם (Common Interface) לניהול גישה מותנית לערוצים בתשלום.

תקן (Standard)	שם מלא	תיאור ושימוש מרכזי בעברית
DVB-T / DVB-T2	Terrestrial	שידור קרקעי: שידור טלוויזיה דיגיטלי דרך אנטנה (בישראל מוכר כסדרת ערוצי עידן+).
DVB-S / DVB-S2	Satellite	שידור לוויני: שידור ישיר לצלחות קליטה ביתיות (כפי שמשמש בחברות כמו YES, SKY וכו').
DVB-C / DVB-C2	Cable	שידור בכבלים: העברת שידורי טלוויזיה על גבי תשתית כבלים קואקסיאלית או אופטית (כפי שמשמש ב-HOT).
DVB-H / NGH	Handheld	שידור למכשירים ניידים: תקן מותאם לקליטת שידורי טלוויזיה במכשירים ניידים וטלפונים.
DVB-IPTV	IP Television	שידור על גבי רשת אינטרנט: העברת שידורים מנוהלים בפרוטוקול IP על גבי פס רחב.
DVB-3DTV	3D Television	שידור בתלת-ממד: התאמת השידור להעברת תכני 3D לטלוויזיות תומכות.