שידורים דיגיטליים יבשתיים בישראל

השידורים הדיגיטליים היבשתיים בישראל (DTT), המוכרים לציבור בשם המותג "עידן+", עברו מסלול מפותל – מרעיון מבטיח להנגשת שידורי חינם ופתיחת התחרות בשוק הבלעדי של הכבלים והלוויין, ועד להתמודדות מתמשכת עם חסמים תקציביים, קשיים טכנולוגיים ותחרות מצד עידן האינטרנט וה-OTT.

סקירה היסטורית: מהעידן האנלוגי ל"עידן+"

• עידן השידור האנלוגי (עד 2009): במשך עשרות שנים, השידור הקרקעי הפתוח בישראל התבסס על תחנות ממסר אנלוגיות בתחומי התדרים VHF ו-UHF. שיטה זו דרשה עשרות משדרים בעלות תחזוקה גבוהה, סיפקה איכות תמונה רגישה להפרעות וכללה היצע מצומצם מאוד (בעיקר הערוץ הראשון וערוץ 2).
• החלטת הממשלה והקמת המערך (2004–2009): בשנת 2004 החליטה ממשלת ישראל על הקמת צוות בין-משרדי למעבר לשידורים דיגיטליים. המטרה הייתה כפולה: חיסכון בעלויות התחזוקה של המערך האנלוגי ומתן חלופה חינמית ובסיסית לציבור שלא מעוניין לשלם על דמי מנוי לחברות HOT ו-yes. יש לציין שההחלטה של הממשלה לא היתה רעיון ישראלי מקורי אלא התחייבות של מדינת שיראל כלפי ארגון התקשורת הבינלאומי לפי כל מדינות העולם מתחייבו לסיים את השידורים היבשתיים האנלוגיים כדי לפנות תדרים לטובת התקשורת הסלולרית.
• ההשקה והפסקת האנלוג (2009–2011): באוגוסט 2009 הושק רשמית מערך "+עידן" המופעל על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בטכנולוגיית DVB-T. בשנת 2011 כובו סופית המשדרים האנלוגיים בישראל והמדינה עברה רשמית לשידור דיגיטלי בלבד. בכך מדינת ישראל היתה לאחת המדינות הראשונות בעולם לכבות סופית את רשת ההפצההיבשתית האנלוגית בתחום הטלוויזיה.
• הציפייה להתרחבות והמעבר ל-DVB-T2: במהלך העשור השני של המאה ה-21 אושרו תיקוני חקיקה שהיו אמורים להרחיב את חבילת הערוצים החינמית לעשרות ערוצים, כולל ערוצים ייעודיים ואיזוריים. לשם כך הוקם מרבב (Multiplexer) מתקדם יותר בטכנולוגיית DVB-T2 התומך בקידוד H.264 ובשידורי HD.

הכשלים והאתגרים בדרך

בניגוד למדינות אירופה שבהן ה-DTT הפך לפלטפורמה מרכזית, בישראל המערך נתקל בקשיים רבים:

• מודל דמי ההפצה: הערוצים המסחריים נדרשו לשלם עמלות הפצה גבוהות לרשות השנייה עבור השידור במערך. כתוצאה מכך, ערוצים רבים סירבו להצטרף או לעבור לשידור באיכות HD במרבב החדש כדי להימנע מכפל עלויות.
• ניסיונות הפרטה שנכשלו: משרד האוצר ניסה להפריט את המערך לידיים פרטיות כדי שיפתח אותו כפלטפורמה תחרותית, אך מכרז שפורסם ב-2018 נסגר ללא רוכשים.
• הצפת שוק ה-IPTV וה-OTT: במקביל לקריסת מודל ההתרחבות של עידן+, נכנסו לשוק הישראלי חברות כמו סלקום TV, פרטנר TV, ומאוחר יותר אפליקציות הסטרימינג של גופי השידור (כמו כאן BOX, 12+, 13+ ועכשיו 14). מעבר הציבור לצפייה מבוססת אינטרנט שמט את הקרקע מרוב יתרונותיו של השידור הקרקעי.

דיון בועדה בכנסת על הפרטת +עידן - נכשל

מצב המערך כיום

• טכנולוגיה ומרבבים: המערך פועל על בסיס תקן DVB-T2. בתחילת 2025 נסגר סופית המרבב הישן (DVB-T) וכל השידורים אוחדו למרבב החדש, מה שדרש מבעלי ממירים ישנים להצטייד בממיר מותאם.
• היצע הערוצים: המערך כולל את ערוצי התאגיד (כאן 11, מכאן 33, כאן חינוכית), ערוץ הכנסת, והערוצים המסחריים והייעודיים (קשת 12, רשת 13, עכשיו 14, ערוץ 9, 24, והלא TV), לצד תחנות הרדיו הציבוריות והאזוריות.
• עתיד המערך והחלפה באפליקציה: לאור העלויות הגבוהות של אחזקת רשת משדרים פיזית יבשתית עבור נתח שוק מצטמצם, קודמו יוזמות חקיקה ומתווים לסגירה מדורגת של תשתיות המשדרים הקרקעיות. ההצעה המרכזית היא להחליף את עידן+ באפליקציה לאומית ייעודית מבוססת אינטרנט (המבוססת על תשתיות תאגיד השידור) שתעביר את כל הערוצים החופשיים, תוך שמירה על מענה נקודתי לאוכלוסיות שאין להן חיבור לאינטרנט.בשל התנגדות מצד המפלגות החרדיות בתירוץ (עלוב) שהאפליקציה תהיה שירות ציבורי שיפעל גם בשבת, ההחלטה הוצאה ברגע האחרון מחוק ההסדרים לשנת 2027.