היסטוריה של הטלוויזיה - 1991

היסטוריה של הטלוויזיה - 1991 - 2000

העשור שבין 1990 ל-2000 סימן את סוף עידן הטלוויזיה האנלוגי לחלוטין וקבע את התוכנית הדיגיטלית למאה ה-21. בהתבסס על התקדמות בעיבוד אותות דיגיטליים, אלגוריתמים של דחיסת וידאו, ניסויים במסכים שטוחים רחבים ושידור לוויינים, הטלוויזיה התפתחה מתצוגה פשוטה בסלון לשער דיגיטלי בעל רוחב פס גבוה.

המעבר הדיגיטלי ופריצת הדרך ב-HDTV

במהלך תחילת שנות ה-90, המאבק על הגדרת עתיד הטלוויזיה בהבחנה גבוהה הוסט באופן מכריע ממערכת MUSE האנלוגית של יפן לכיוון ארכיטקטורה דיגיטלית לחלוטין.

1990: ג'נרל אינסטרומנט מציעה את מערכת ה-HDTV הדיגיטלית לחלוטין הראשונה.
1993: "ברית הגדולה" נוצרת בארה"ב כדי לתקנן שידור דיגיטלי.
1995: נקבע תקן DVB-S; שידורי לוויינים מסחריים מתחילים
1996: ה-FCC מאמצת את תקן ATSC לטלוויזיה דיגיטלית בארה"ב.
1998: שידורי HDTV מסחריים ראשונים מושקים בצפון אמריקה

"הברית הגדולה" ואישור ATSC: בשנת 1993, מובילי טכנולוגיה מתחרות (כולל AT&T, Zenith, RCA ו-MIT) איחדו את מאמציהם תחת ועדת התקשורת הפדרלית של ארה"ב (FCC) כדי ליצור את הברית הגדולה. עבודתם הובילה לאימוץ תקן ATSC (Advanced Television Systems Committee) בשנת 1996, תוך בחירת דחיסת וידאו MPEG-2 ואודיו Dolby Digital על פני NTSC אנלוגי.

מסגרת DVB האירופית: באירופה, קונסורציום DVB (Digital Video Broadcasting) פיתח מפרטים סטנדרטיים ברשתות לווייניות (DVB-S, 1995), כבלים (DVB-C, 1994) ויבשתיות (DVB-T, 1997), ובכך קבע מסגרת בינלאומית שאומצה ברחבי אירופה, אסיה ואוסטרליה.

שידור ישיר לבית (DTH) והתרחבות כבלים דיגיטליים

בעוד שתחנות יבשתיות התכוננו לפריסה דיגיטלית, ספקי שידורי לוויין ישירים לבית הביאו מאות ערוצים דיגיטליים לבתים של צרכנים שנים לפני גופי שידור באוויר.

DirecTV ו-Dish Network (1994–1996): בצפון אמריקה, השקת DirecTV של Hughes Electronics, המשתמשת בלווייני Ku-band בעלי עוצמה גבוהה, אפשרה למשתמשים להחליף צלחות לוויין גדולות וממונעות ב-C-band באנטנות צלחת קטנות בגודל 18 אינץ'. דחיסת וידאו דיגיטלית אפשרה לשירותי לוויין להציע מאות ערוצים, סרטים דיגיטליים בתשלום לפי צפייה וחבילות ספורט שאינן בשוק.

כבלים דיגיטליים ומדריכים אינטראקטיביים: ספקי כבלים הוציאו מיליארדים על החלפת רשתות קואקסיאליות נחושת ישנות בתשתית היברידית של סיבים קואקסיאליים (HFC). שדרוג זה אפשר ממירים דיגיטליים לכבלים, מדריכי תוכניות אלקטרוניים אינטראקטיביים (EPGs) ושירותי אינטרנט מהירים ראשונים בכבלים.

טכנולוגיית תצוגה: עלייתם של מסכי מסך רחב ומסכים שטוחים

שנות ה-90 ראו את הירידה הראשונית של צגי שפופרת קרני הקתודה (CRT) הכבדים, המצופים זכוכית, כאשר יצרנים הציגו טכנולוגיות מסך חלופיות המיועדות ליחסי גובה-רוחב קולנועיים של 16:9.

מסכי CRT עם הקרנה אחורית ומסך רחב: כדי להתאים לשידורים מוקדמים ברזולוציה גבוהה, צרכנים פנו לטלוויזיות גדולות עם הקרנה אחורית (המשתמשות בשלושה תותחי CRT פנימיים או מנועים קלים) ולמסכי CRT עם מסך רחב כבד ביחס גובה-רוחב של 16:9 (כגון סדרת HD Trinitron של סוני).

מסחור פלזמה ו-LCD: פוג'יטסו הציגה את לוח תצוגת הפלזמה (PDP) המסחרי הראשון בגודל 42 אינץ' בצבע מלא בשנת 1997, והציעה צגים שטוחים הניתנים לתלייה על הקיר. בינתיים, טכנולוגיית Active Matrix TFT-LCD התקדמה במהירות, והניחה את היסודות למסכים שטוחים קטנים עד בינוניים.

מקליטי וידאו אישיים ווידאו IP מוקדם

לידתם של TiVo ו-ReplayTV (1999): בתערוכת האלקטרוניקה הצרכנית (CES) בשנת 1999, TiVo ו-ReplayTV הציגו את מקליט הווידאו האישי (PVR/DVR). מקליטי DVR, שהחליפו קלטות VHS מגנטיות בכונני דיסק קשיח פנימיים, אפשרו למשתמשים להשהות שידורים חיים, להריץ קדימה בפרסומות ולתכנת הקלטות עונתיות באופן אוטומטי באמצעות לוחות זמנים דיגיטליים.

עליונות DVD (1997): פורמט הדיסק הרב-תכליתי הדיגיטלי (DVD) החליף את תקליטורי הלייזר והקלטות וידאו, והושק באופן מסחרי במערב בשנת 1997. הפורמט, שהציע רזולוציה דיגיטלית של 480p, סאונד סראונד דולבי, רצועות מרובות שפות ופרשנות במאי, הפך לפורמט האלקטרוניקה הצרכנית המהיר ביותר בהיסטוריה.

וידאו אינטרנט מוקדם: בעוד שמגבלות רוחב פס מנעו הזרמת וידאו במסך מלא, בסוף שנות ה-90 נולד וידאו מבוסס אינטרנט באמצעות פורמטים כמו RealVideo ו-QuickTime, והקים את מהפכת הזרמת הפס הרחב של העשור שבא אחריו.

עד שנת 2000, הטלוויזיה כבר הניחה את התשתית הדיגיטלית שלה: סטנדרטים של HD תוקנו, הקלטה מבוססת דיסק שינתה את הרגלי הצפייה, ורשתות לוויינים וסיבים התכוננו לעידן הפס הרחב.